הדנאית המלכותית (דנאוס פלקסיפוס) הינה פרפר גדול בצבע כתום ושחור, המצוי בעיקר בצפון אמריקה. הפרפר ידוע בנדודיו השנתיים מדי חורף למקסיקו וקליפורניה (ע"ע ״נשיונאל ג׳אוגרפיק״ כרך 150, מס 2, אוגוסט 1976).
הדנאית המלכותית מתחילה את חייה כביצה שמטילה הנקבה הבוגרת על עליו של צמח הידוע בשם 'עשב החלב' (אסקליפיאס סיריאקה). הביצה מקבילה בגודלה לראש סיכה, וממנה בוקע, לאחר 3 עד 12 יום, זחל קטנטן בצבעי צהוב, לבן ושחור. הזחל ניחן בארבע זוגות רגליים קצרות ועבות בעזרתן הוא זוחל, ובפה גדול אשר באמצעותו הוא לועס ולועס, ולועס, ולועס בהתמדה את עליו של 'עשב החלב' ואף צמח אחר מלבד 'עשב החלב'. שמו של 'עשב החלב' ניתן לו בגלל הנוזל הלבן והדביק הניגר ממנו, הרעיל לכל סוגי בעלי החיים למעט זחל הדנאית לבדו. כתוצאה מכך שזחל הדנאית אוכל אך ורק את עליו של 'עשב החלב' הוא עצמו נהפך לרעיל עבור הציפורים, שכבר יודעות להניח לו, ושאלמלא כן היו טורפות אותו בהנאה לארוחת הבוקר.
זחל הדנאית אוכל כל כך הרבה וכל כך מהר עד שעד מהרה הוא ממש 'מתפוצץ', עורו נבקע והוא זוחל החוצה מתוך עורו הישן עם עור חדש וגדול יותר המאפשר לו להמשיך ולגדול. במשך כשבועיים בקירוב כל מה שהזחל עושה הוא לאכול עוד, לגדול עוד ולבקוע שוב מעורו עם עור חדש וגדול יותר. התהליך הזה חוזר על עצמו חמש פעמים תמימות!
עד שסוף כל סוף הוא מפסיק לאכול. הזחל מוצא לו מקום מבטחים בו הוא נתלה עם ראשו למטה, מתחיל ל פלוט חומר הדומה למשי אליו הוא מחובר, ומשיל שוב את עורו. אך בניגוד לפעמים הקודמות, בפעם הזאת לא בוקע מהעור הישן זחל גדול יותר אלא מין 'חבילה' בלתי מוגדרת, ללא רגלים, ללא עינים או כל איבר מזוהה אחר. החבילה נקראת 'גולם' וצבעה ירקרק עם נקודות זהובות-צהבהבות.
כלפי חוץ, לא מבחינים בתנועה כלשהי, אך בפנים רוחשת פעילות רבה. הלב אמנם ממשיך לפעום אבל שאר האיברים הפנימיים הופכים למין ג'לי ירוק בעוד הגולם הולך ומתעצב ליצירה חדשה לגמרי. הצבע הירוק מתכהה והופך לחום. למראית עין החבילה נראית כחסרת חיים לגמרי אך לאט לאט ובהדרגה צבעה משתנה, וכשקליפת הגולם הופכת שקופה ניתן לראות מתחתיה צבעים של כתום ושחור שהם צבעיו של הפרפר הבוגר.
לבסוף, לאחר כשבועיים, הגולם נבקע ופרפר בוגר מגיח מתוכו. הוא בעל שש רגליים ארוכות ופיו הפך למין צינורית עם 'חדק' בקצה, בו הוא משתמש בכדי למצוץ צוף מפרחים. כמו כן, יש לו גם שני זוגות כנפיים מקומטות אשר נפרשות במהרה תוך כדי התפשטות של נוזל אשר נשאב מן הגוף אל תוך הורידים. לאחר שהכנפיים נפרשות, בעזרת שרירי הכנפיים החדשים שלו הפרפר מנפנף בכנפיו עד שהן מתיבשות. לאחר שהתיבשו, הכנפיים מוכנות לתעופה.
עד מהרה הפרפר פורש את כנפיו ועף השמיימה. מעכשיו תמצאו אותו בגינה מוצץ צוף מפרחים, ואולי אפילו תמצאו אותו מחפש בת זוג בכדי להתחיל את המעגל מחדש.
כמאמין באבולוציה, עכשיו תורך, ברשותך, להסביר לנו כיצד התהליך הנ״ל יכול היה להווצר בטעות וביד המקרה, על ידי קובץ של טעויות גנטיות, ללא כל הכוונה, ללא כל מעורבות של ידע או אינטלגנציה ומודרך רק ע"י 'השרדותם של המתאימים ביותר'? כיצד יצור פרימיטיבי ללא כנפיים יכול להשתנות כל כך ולהפוך לפרפר מעופף?
איזה
מן השלבים
בהתהליך הנ״ל,
הנקרא
'מטמורפוזה
(שינוי צורה)
מושלמת', ניתן
היה לשים בצד,
רק בנתיים,
בגלל
שהמוטציות
הגנטיות טרם
קרו? הרי אפילו
אם היה חסר
אנזים אחד
בלבד, השינוי
מביצה-לזחל־
לגולם
־לפרפר
לא היה אפשרי!
הן הכל חייב היה
להיות מצוי
ומתפקד בזמן
הנכון, באופן
הנכון ובסדר
הנכון או
שהפרפר היה
מת. או שהכל
היה עובד
ומתפקד כראוי
או ששום דבר
לא היה מתפקד
ולא היו חיים.
אבל
אל נא תענה לי
עם סיפור 'סתם
ככה'. אני מבקש
הסבר מדעי
אמיתי אשר לא
יעורר את לעגם
של המומחים
לגנטיקה. ואל
נא תקרא לזה
'נס הטבע' אלה
אם כן אתה
מוכן להכיר
ולקבל
את
האינטלגנציה
האדירה
והתיכנון
המרשים של
אלוהים שאתה
מתריס כנגדו
בקוראך לו
'טבע'.
בניגוד
למסמכים
בסדרה 'משימה
בלתי אפשרית',
המאמר הזה לא
ישרוף את עצמו
ויש לתת עליו
את הדעת.
